לוח ניקוד

תשמעו, מי שלא היה הפסיד. זכיתי להיות ארבע שעות במרחק של שלושה מטר מפדריקו מלמן בפעולה, והבנאדם רב אמן גאון, בסיסט מהדרגה הגבוהה ביותר שיש. תענוג. הסדנה התחילה עם חצי שעה שהעביר אור לוביאניקר, כשלצידו המתופף גל שוחט. הוא דיבר באופן מאד מעניין על "מה זה לנגן טייט", והתייחס למשל לנקודה שאף פעם לא חשבתי עליה באופן מודע - שהבסיסט צריך להתייחס בנגינה שלו לזה שצלילים שונים של התופים הם בעלי משך אחר. הצליל של הסנר הוא יותר קצר וחד מהצליל של הבייס דראם, וחלק מתחושת ה"טייטנס" היא כשנגינת הבס משקפת את ההבדלים האלה. אז עלה מלמן לשעתיים וחצי רצופות, שבהן הוא הדגים כל מני תרגילים וניואנסים, ענה על שאלות מהקהל, ו"סתם" ניגן עם פלייבק מהמחשב שלו. אחרי הפסקה של חצי שעה התחיל ג'אם כיפי, שבו ניגן כל פעם בסיסט אחר לצד מלמן. מבין הנגנים האחרים, מי שגנב את ההצגה, לדעתי, היה אחד המתופפים - בחור מאד צעיר בשם רון אבידן, שאני מעריך שעוד נשמע עליו. הכל התחיל ונגמר בדיוק בזמן, וכולם יצאו מהמועדון עם חיוך על הפנים. איכשהו מצאתי את עצמי מעורב בארגון של הארוע, ומתוקף כך זכיתי לאכול עם מלמן ארוחת ערב ביום שלפני הסדנה (לצד הדר, המארגנת הראשית, ועוד בחור יקר בשם עמית, שגם עזר בהפקה), וגם להסיע אותו מהמלון לסדנה ובחזרה. הנסיעות האלה היו הפעם היחידה - ומן הסתם האחרונה - בחיי שבירכתי על הפקקים של תל אביב, כי הם איפשרו לי להיות עוד קצת זמן אחד על אחד עם מלמן. אני יכול לדווח שמעבר לזה שהוא בסיסט דגול, הוא גם אדם צנוע, חביב, ועם חוש הומור. בקיצור - 30 שעות של שכרון חושים, שלא יישכחו לעולם