לוח ניקוד

אני מנגן כבר משהו כמו 40 שנה +-... חובב, לתקופה ממש קצרה כשהייתי בשנות ה-20 שלי זה הלך לכיוון מקצועי ונעצר מהר מאוד. התחלתי עם מפרט כי עברתי לבס מגיטרה חשמלית וזה בא לי טבעי אבל די מהר עברתי לנגן באצבעות כי זה מה שהיה (וגם היום) ״מקובל״. בסיסט צריך לנגן עם אצבעות. יש מן סטיגמה מוזרה כזו שכאילו נגינה עם מפרט על בס נתפסת כפחות ״נכונה״ או פחות ״מקצועית״. שטויות... כל אחד מנגן איך שנוח לו ומה שמתאים לסיטואציה. בובי ווגה בסרטון שהעליתי למעלה נותן גרוב עם מפרט לא פחות מכל בסיסט גדול אחר שמנגם אצבעות. אז אני עברתי לנגן באצבעות ואהבתי את זה מאוד כי באופן אישי הרגשתי שזה נתן ״חיבור״ מסויים עם הכלי, המגע הפיזי של האצבעות נתן לי תחושה של רגש בנגינה, אבל זה לא היה בכלל בגלל שזה מה ש״מקובל״. בשלב מסויים ניגנתי באופן בלעדי כ-4-5 שנים על פרטלס ושם היתרון של נגינה באצבעות באה עוד יותר לידי ביטוי בגלל אופי הכלי והסאונד. אבל הנה... היום, אחרי כל השנים האלה, אני מנגן כבר כמעט שנה בהרכב מחווה ל-AC/DC ואני מנגן שם אך ורק עם מפרט. פרסיז׳ן, פלאטס ומפרט... ושמיניות כמובן! הכי אנטיתזה לאיך שניגנתי שנים, ואלה בפורום שמכירים אותי יעידו. זה מה שההרכב צריך, זה הסאונד שהשירים צריכים, ולכן אני מתאים את עצמי למוסיקה, לנגנים ולסביבה. לדעתי, בסופו של יום זה צריך להיות השיקול המרכזי אם לנגן אצבעות או מפרט.