יש כל מיני סוגים של "נגינת צללים". במקרה של עומר חכים, אף אחד לא ניסה להסתיר את הנגינה שלו בהקלטה ההיא, כך שאפשר לחשוב עליו בתור נגן אורח - כפי שיש באין-סוף מקרים אחרים. זה אולי נכון שהרבה מהמעריצים של דייר סטרייטס לא ידעו על התרומה שלו, אבל זה רק בגלל שהם התעצלו לקרוא את הקרדיטים באלבום.
אני התכוונתי לנגני צללים שהתרומה שלהם נשמרת בסוד מפני הציבור הרחב, ואולי אפילו גם מפני חברי הלהקה, כולל הנגן שהוחלף. כלומר צריך שמישהו שלא ניגן את מה ששומעים יקבל קרדיט במקום זה שניגן, ושיהיה ניסיון אקטיבי להסתיר את החילוף. אילו הטענות של ברנארד פרדי על ההקלטות שלו עם הביטלס היו נכונות, אז זה היה בינגו, אבל פה יש הסבר די משכנע למה הן כנראה שגויות.
לפי מה שאני קורא בדיון הזה ובעוד מקומות, להקת קיס השתמשה (כמה פעמים?) בנגני הקלטות בלי לתת להם קרדיט כתוב על האלבום, אבל לא ברור לי עד כמה ניסו להסתיר את התרומה שלהם. בשנות השישים והשבעים ה-Funk Brothers וה-Wrecking Crew ניגנו באין-סוף הקלטות אולפן של להקות שלכאורה היו להן נגנים של עצמן (הג'קסון פייב, המונקיז,...), אבל גם כאן לא ברור לי עד כמה החילוף היה אז סוד.
בכל אופן, היום בעידן הפרוטולס והאוטוטיון אפשר לתקן הכל במיקס, אז הצורך בחילופים האלה מן הסתם נחלש משמעותית. ובזכות אותם פרוטולס ואוטוטיון, המוזיקה שמתקבלת יוצאת הרבה פעמים רובוטית וחסרת חיים.