לוח ניקוד

למה שניים? בקליפ מצולמים שלושה שמחזיקים בס! שני בסיסטים אמיתיים (דיכנה ועמי פרנקל), ואחד שמנגן בד"כ קלידים (רוני וייס). אם תחכה בסבלנות לא הרבה ימים, תוכל לקרוא מעל גבי אתר זה איך התחלקה העבודה בין שני הבסיסטים האמיתיים בהקלטות של איזולירבנד. מקרה דומה היה בזמנו עם ההרכב "טנגו ואלון, אלון וטנגו", שכלל שני בסיסטי על - מיקי שביב ואלון אולארצ'יק. הלהיט המשותף הגדול שלהם היה "או שאתה שר או שלוקחים אותך מפה", שבכתיבה ובהפקה שלו השתתף בסיסט שלישי, איתן גדרון. אם אני זוכר נכון את מה שקראתי ב"מעריב לנוער" לפני 35 שנה, הם הופיעו תקופה מסוימת כששלושת הנ"ל על הבמה (אם כי מן הסתם, לא כולם מנגנים בס).

הכלי היחיד שמחובר שם לכבל זאת המצלמה

עמי פרנקל היה בן 38 בזמן הצילום הזה. רואים פה בבירור שעל הבס שלו הטיונרים הם lollipop ולא cloverleaf, וזה בצירוף הבלוק אינליי מאפשר לתארך את הג'ז בס האייקונית הזאת בדיוק לשנת 1967. גם בלי הטיונרים, העובדה שעל ההדסטוק יש את הלוגו הישן (60-67) ועל הפרטבורד יש את הבלוקים שהתחילו רק ב-67' (66' זה טרנזישן, נקודות וביינדינג), מביא בדיוק לאותה מסקנה - 1967.

@huckbuc ממש מסכים איתך. בכלל, תופעה של נגנים אינדווידואלים (לא רק בסיסטים) שהגיעו לרמות טכניקה מפחידות בסגנון גיבורי-על, אבל לדעתי זה מהר מאוד מתחיל להישמע מאומץ ומשעמם. משהו במוזיקליות והכיף הולך שם לאיבוד לדעתי. ואם כבר שני בסיסטים, נתקלתי במקרה במשהו משעשע מתקופה אחרת (23:47) - להקת איזולירבנד עם שני בסיסטים (למקות שברור שזה פייק, אבל עדיין מצחיק):

דואט (שברגעים מסוימים הופך לטריו) של שני בסיסטים: מעניין ונחמד, אבל פייר, אני לא מבין למה הבסיסט הימני (צ'רלס ברטו) מתעקש לנגן את רוב מה שהוא מנגן על בס. אפשר לבצע יותר בקלות בדיוק את התפקיד שהוא ניגן, אולי עם סאונד טיפה שונה, על גיטרה חשמלית (בטח שעל קלידים), ולטעמי אין שום ערך מוסף בביצוע עם טאפינג על בס. אני מאד מעריך פריצת גבולות במוזיקה, אבל בעיניי, הגבול שנפרץ פה הוא גבול לא כל כך מעניין, שבצד השני שלו מסתובבים מוזיקאים כבר המון שנים, רק הם לא בסיסטים. זה קצת כמו להכין חביתה על מכסה מנוע רותח של ג'יפ, במקום על הגז במטבח - חביב בתור קטע, אבל התוצאה הסופית היא סתם חביתה רגילה.