לוח ניקוד

יפה! ונסגר פה מעגל: השיר הזה של החבובות מאד דומה לשיר "היי עמי פרנקל" המצ"ב. לרגע חשבתי שמדובר בצירוף מקרים מופלא, אבל עכשיו אני רואה שהשיר של החבובות הוא מ-1977, כך שהתאריכים מסתדרים, והתזמורת מ"עלי כותרת" מן הסתם הכירה וגיירה אותו.

אני מזהה את רוני וייס על הפסנתר ומורטון קם עם הטנור סקסופון. לא נראה לי שאלה המתופף והגיטריסט הקבועים. המתופף נראה כמו אלון הלל, ומימין זה נראה כמו מוטי דיכנה, לא? הגיטריסט... זה לא יוסי לוי, זה בטוח. קצת מזכיר את שלמה יידוב, לא? בכל מקרה ככה נראה גיטריסט להקת התוכנית עלי כותרת, יוסי לוי, עם הסטראט הלבנה הנצחית, ותנוחת יד ימין הדי-ייחודית שלו:

יאללה צריך לתת קרדיט מקומי גם לחבר הפורום ליאור עוזרי שהיה הבסיסט בראן הקצר של תוכנית האירוח של גורי אלפי (ועושה לי גאווה אישית כל פעם שאני רואה אותו מביא את אחת הווריורים שלו לפריים טיים, הוא ראה את זה אצלי פעם ראשונה!)

ואללה. אז יש מקור עוד יותר מוקדם: ובזכות השיר הזה מצאתי עכשיו תמונה קצת יותר מוצלחת של עמי פרנקל בתזמורת של "עלי כותרת". אילן, נראה לי שיש גם סמיילים על הפיקגארד וגם את הכיסוי האחורי של המיתרים.

זכורה מאוד לטובה הלהקה שהייתה לאלי יצפאן. לרוב הבסיסטים היו מייקל בנסון או אבי יפרח. שאר הלהקה- דודו טסה- גיטרות, אבנר חודרוב- קלידים וניהול מוזיקלי, מתופף לדעתי היה אשר פדי (באותם שנים הוא ואבי יפרח באו בסתופים קומפלט). היו להם הרבה פתיחים שונים לכל ערב, קטעים ממש מגניבים, זכור לי שלדודו טסה היה גרוב פנומנלי על גיטרה קלאסית.

אפשר לתקן את זה. השאלה אם שווה. אני אסביר קצת למה זה קורה בכלל. הטראס-רודס של ריקנבאקר עבדו עד שנת 1985 שונה מכל שאר היצרנים. טראס-רוד "רגיל" הוא compression rod, כלומר יושב בתוך חלל בצורת קשת שהחלק הקעור שלה כלפי אחורי הצוואר, מקובע בשני קצותיו, וכשמהדקים אותו הוא נמתח וכתוצאה מזה החלק המרכזי שלו מפעיל לחץ כלפי מעלה - לכיוון אמצע הפרטבורד, וכך מבצע את המשימה שלשמה קיים טראס-רוד, שהיא - לתת לחץ נגדי ללחץ שמפעילים המיתרים על הקרש האומלל שאיתרע מזלו לשמש כצוואר, ולהשאיר אותו ישר ולא עקום כמו קשת-וחץ. ריקנבאקר עבדו אחרת. עד 1985 היו להם שני טראס-רודס מסוג expansion rods. זה מוט ברזל שטוח, מקופל באמצע כמו סיכת ראש (ולכן נקרא לפעמים hairpin rod), כשרק החלק התחתון מחובר לאום. בניגוד לטארס-רוד סטנדרטי, בריקנבאקר הוא יושב בתוך מחילה ישרה, לא קשתית. הוא מקובע לצוואר רק בצד של ההדסטוק. כשמהדקים את האום, החלק העליון של "סיכת הראש" מתקמר כלפי מעלה, ומפעיל לחץ על הפרטבורד באמצע הצוואר. אבל מה - וזה הכי חשוב להבין פה - שטראס כזה חייבים להדק אחרת לגמרי מאשר טראס סטנדרטי. בריקנבאקר מלפני 85' לא סתם מהדקים את האום, כי זה יגרום ללחץ מתחת לפרטבורד שבמקרה הטוב יעיף אותו מהמקום, ובמקרה הרע (והנפוץ יותר) ישבור את הצוואר עצמו. אז מה כן עושים? מרפים את הטראס, (לא את המיתרים!) ואז מעקמים את הצוואר אחורה לצורה שבה אתם רוצים אותו, ואז "מקפיאים" את המצב באמצעות הידוק האום. הדרך שלי היא להעמיד את הבס על שטיח, ביד שמאל אני מחזיק את ההדסטוק, ועם הברך מפעיל לחץ על אמצע הצוואר. ביד ימין אני מהדק את האום, והצוואר מתקבע ככה. כלומר, בריקנבאקר עד 1985, הכלל הוא לא להזיז את הצוואר באמצעות הטראס, אלא להביא ידנית את הצוואר למצב הרצוי, ואז "להקפיא" אותו ככה באמצעות הטראסים. אבל מה, לאורך עשרות שנים אינסוף אנשים, וגם מתקני גיטרות, לא ידעו את זה, ניסו ליישר את הצוואר כאילו זה פנדר, וככה גרמו היפרדויות, סדקים ושברים. זה נפוץ מאוד בריקנבאקרים ישנים. מה שזה עוד עושה, זה לעקם את החלק עם ההברגה בטראס-רוד, וכשפותחים את המשולש עם הלוגו, רואים מתחתיו את האומים מכופפים כלפי מטה. למזלנו, תיקון או החלפת טראס רוד כזה היא דבר קל מאוד. פותחים את האום, ופשוט שולפים את הטראס מתוך הצוואר מהצד של ההדסטוק. ואז - והנה הקסם - אפשר פשוט לקצר אותו בחצי אינץ', או אינץ', אפילו שני אינץ'! לקצר את שני הקצוות של הטראס המקופל, לסדר הברגה חדשה (עם כלי קטן שנקרא בעברית מחרוקת, וצריך להשיג מחרוקת אינצ'ית כי ההברגה של האום היא אינצ'ית ולא מטרית. מי שצריך מחרוקת כזאת, שידבר איתי). ואז מכניסים את הטראס לתוך הצוואר, מחזירים את המיתרים, מכוונים את הטראסים (והפעם כמו שצריך), וזהו: ברכות, תיקנתם טראס-רוד בחצי שעה על שולחן המטבח. הרבה האשימו את העובדה שהטראס המקופל של ריקנבאקר עשוי ממתכת רכה מדי. אז זה נכון שהיא רכה, אבל זה בכוונה. אל תתפתו להחליף לטראס ממתכת קשה יותר. כי המתכת הרכה של ריקנבאקר מוודאת שאם תהדקו לא נכון, אתם קודם תגרמו נזק לטראס (שכאמור אפשר לתקן בקלות), לפני שתשברו את הצוואר או תעקרו את הפרטבורד מהמקום. איך הגיעו כל כך הרבה פעמים למצב שמהדקים כל כך חזק את הטראס עד שהוא מוציא את הפרטבורד מהמקום? הסיבה היא שצווארים של ריקנבאקר עד 1985 בנויים רק למיתרים רכים מאוד, כלומר רק סט 040. מעל זה, רוב הצווארים לא סוחבים. זה לא פנדר, זה צוואר שמבחינה מבנית הוא חלש מאוד. הרבה אנשים שמו סט 045 או 050, כמו בכל פנדר, גיבסון או כל בס אחר, הצוואר כמובן התעקם, הם רצו ליישר את הצוואר, והופ - סדק, שבר, טראס מכופף. ב-1985 ג'ון הול קנה את המפעל מאבא שלו, והכניס מיד שני שינויים בבס. הראשון, הטראסים המקופלים הוחלפו בטראסים רגילים, ומבנה הצוואר חוזק, ומאז אפשר לשים גם 045 או 050 אם רוצים. השינוי השני היה להוציא מהמעגל את הקבל שחתך נמוכים מפיקאפ הגשר, אבל זה סיפור אחר. בגלל זה גם שונה שם הדגם, מ-4001 (טראסים מקופלים) ל-4003 (טראסים נורמליים).

כמה שירים מתקופת "הגולגלות" הפרה-היסטורית של מוטי דיכנה, כשהוא היה עדיין תיכוניסט. הוא גם הזמר, נכון?

ההתחלה של הקטע הזה מוכרת לי מאיפשהו... הבסיסטית הזאת היא ההיפך הגמור מסקוט דיוויין, מבחינת טכניקת יד שמאל - היא עם האצבעות הכי ישרות שאפשר, והוא עם האצבעות הכי עגולות שאפשר.