לוח ניקוד

מוריס, ההיגיון שלי שונה משלך. הנגינה עם קשת מתאפשרת כשהשיער של הקשת משוח בשרף (קולופוניום) שהופך אותו למחוספס וקצת דביק, וככה נוצר מספיק חיכוך בשביל להוציא צליל רצוף במשיכה של הקשת. מה שמשנה פה זה המשטח החיצוני של המיתר, ומיתרי קונטרבס הם בעלי משטח חיצוני זהה לפלאטוואונדס של גיטרה בס. לכן קשת משוחה בשרף תוציא צליל מגיטרה בס, המיתר ירעד בצורה טיפוסית לקשת (כדאי לסדר אקשן גבוה), וזה יהיה הצליל שהמגבר יוציא. לא הייתי מנסה את זה עם ראונדוואונדס כי זה יגמור את המיתר - אולי רק בהרתחה יהיה אפשר להוציא את השרף מהחריצים. לעומת זאת עם פלאטוואונדס זה יעבוד, אני מעריך. יש לי מספיק באסים עם פלאטס וגם קשת לקונטרבס. מחר אני אנסה.

קיימים! בבקשה, 10 שניות מתחילת השיר: סתם, אני יודע שזה רק בכאילו. יש לי זיכרון מעורפל של עוד קליפ עתיק, גם הוא עם אסתטיקת אייטיז צ'יזית, אבל בכיוון ניו-ווייב אמנותי עלק, שמצולם בו "בסיסט" מנגן עם קשת. נדמה לי שהוא היה שחור, ושהוא החזיק את הקשת בזווית מוזרה קרוב מאד לגשר. וחוץ מזה, ג'ימי פייג' פראייר. למה להשתמש בקשת של כינור כדי לנגן בגיטרה, כשאפשר להשתמש בכינור עצמו? נייג'ל טפנל שולט!!!

יש פה עניין של אופנות וטרנדים משתנים במוזיקה. בשנות ה-60, כשהבס החליף את הקונטרבס, הייתה השפעה גדולה לנגני אולפן. היו כאלה שבאו מקונטרבס (כמו ג'יימרסון) והיו כאלה שבאו מגיטרה (כמו קרול קיי או ג'ו אוסבורן) שהיה להם יותר טבעי עם מפרט. אני לא יודע איך זה התחלק סטטיסטית, אבל נגיד שזה היה בגדול חצי-חצי. סאונד אצבעות תמיד היה נפוץ ותמיד נחשב למשהו טוב ומתאים לבס. הסאונד הקליקי של קרול קיי, מפרט עם מיוט על פלאטוואונדס עם הרבה טרבל במגבר ותפקיד אינטנסיבי ו"עסוק", היה אופנתי מאוד בשנות ה-70 בסגנונות מסוימים. בפסקולים של סרטים זה מה שהמפיקים רצו. בג'ז זה מעולם לא תפס (למרול שקרול עצמה היא ג'זיסטית במהותה). אחר כך בשנות ה-70 הסאונד ובעיקר הסגנון הזה הלך ונעלם. באייטיז נגינת מפרט זוהתה עם פאנקיסטים ועם ניו-ווייב, כלומר - בסיסטים שאין להם ממש מה שנקרא טכניקה. מפרט זה דבר יעיל מאוד בשביל לדפוק שמיניות, ושמיניות זה דבר יעיל מאוד בשביל לדחוף רוקנרול קדימה (תקשיבו לסמוק און דה ווטר, זה בית ספר לבס אפקטיבי), שמיניות יביאו לך הרבה מעריצות וכסף - אבל לא את הערכתם של מוזיקאים "רציניים", עם ובלי מרכאות. כי גם אם זה מה שהכי משרת את השיר הספציפי, זה לא "מעניין", זה לא "מאתגר". עם השנים הצליל של המפרט איבד הרבה מהרלוונטיות שלו לסגנונות ששלטו מאז, והצליל של האצבעות השתלט לגמרי. אין ספק שהיום הרוב המוחלט של עולם הבס זה אצבעות. כל אחד יכול לשאול את עצמו מה הוא רוצה לעשות. לשלוט בטכניקה שתאפשר לו עבודה עם כל העולם (אצבעות) או אולי להתמחות גם בטכניקה שתיתן לו ייחודיות מסוימת בתקופה הזאת (כמו מפרט). כריס סקווייר, לדוגמה, לא היה יכול להיות נגן סשנים, אבל מצד שני הסאונד הייחודי שלו נתן לו וללהקה שלו יתרון עצום והבליט אותו מעל רוב שאר הבסיסטים של תקופתו. אני לא יודע לנבא מה יהיה בעתיד, אבל כנגן מפרט בעצמי (לא לדאוג, ג'ז אני מנגן עם אצבעות) יש לי איזה תקווה שמתישהו הסאונד הזה יעשה קאמבק, ואז אני אוכל להגיד, היי, אני עושה את זה ככה מאז 1975...

הזיכרון האישי שלי הוא שבשנות השמונים/תשעים, נגינת בס במפרט אכן היתה מזוהה יותר עם עולם הרוק, אולי אפילו עם נטייה לאזורים היותר "פרימיטיביים" שלו, כאילו שיש משהו ערסי בבחירה במפרט. (כן, אני יודע, יש יוצאי דופן: סטיב סוואלו, קרול קיי, אולארצ'יק לפרקים, ועוד הרבה.) בהיעדר סטטיסטיקות מסודרות, ההתרשמות הלא-מדעית שלי - שמבוססת על נוכחות בהרבה הופעות ושעות למכביר מול יוטיוב - היא שהאבחנה של מיכה נכונה, ואחוז הבסיסטים האוחזים במפרט ירד לאורך השנים. האם הירידה הזאת "מוצדקת" (כי הסאונד פחות מתאים למוזיקה של היום, כפי שכתב דייב, או כי מפרט מגביל את הטכניקה)? נראה לי שלא לגמרי, ושיש מאחורי מגמת הירידה גם סיבות תרבותיות-חברתיות של דימוי ושל חיקוי הסביבה.

אני רק אניח את זה כאן...

אני מנגן הרבה עם מפרט, זאת הטכניקה הבסיסית וה"טבעית" שלי. כשהתחלתי לנגן (1975) אהבתי את הסאונד של בסיסטים עם מפרט - בעיקר הסאונד שקראתי לו "הבסיסט של הביץ' בויז", כי לא ידעתי שזאת קרול קיי מנגנת שם. אהבתי את הסאונד של מפרט על פלאטוואונדס עם פאלם-מיוט, למרות שלא ידעתי שככה מוציאים אותו. אחר כך שמעתי את דיפ פרפל ועף לי המוח, ואחר כך את יס ובכלל התפוצץ לי מה שנשאר מהראש, ואז כבר היה ברור שאני אוהב בס עם מפרט, גם בצליל של פנדר+פלאטס+מיוט וגם בצליל של ריקנבאקר עם כל ה-clank הטרבלי שהבס הזה מסוגל להוציא. אנחנו מיעוט, אבל מיעוט איכותי. בדיוק כמו בסיסטים בכלל. ולפעמים נחמד להיות ייחודי יחסית. בקיצור: תקשיב לבסיסטים, ואם יש צלילים שאתה אוהב, תפתח את הטכניקה שדרושה כדי להוציא אותם. סביר להניח שחוץ מכריס סקווייר אתה תאהב גם את ג'אקו וגם את מרקוס מילר, ולכן - בשביל לא להגביל את עצמך - כדאי שתדע לנגן טוב אצבעות, מפרט וסלאפ.