huckbuc

אכן טיפוס. נראה כאילו גזרו אותו ישר מהאייטיז, קומפלט עם השפם, והדביקו למציאות היום. גם אני חיפשתי הדגמות של סטיינברגר מקורית, והתאכזבתי לגלות מעט מאד. מוזר. בכל אופן, הנה הופעה שלמה של הפוליס עם סטינג מנגן בסטיינברגר, עם סאונד לא רע: והנה קליפ של מיקי שביב עם סטיינברגר. נדמה לי שהוא סיפר לי פעם שהוא באמת ניגן איתה בהקלטה, אבל אל תתפוס אותי במילה.

עוד ביצוע נקי של באך ע"י אותו הבחור ועל אותה הגיטרה:

בסעיף ה-bass face ווילקס מנצח בנוק-אאוט.

כן, קראתי כמובן. אם זה הצליח לו בבס הספציפי הזה אז כל הכבוד, אבל לא ברור לי שהטריק הזה יעבוד תמיד. אגב, מדובר בבחור מעניין - קראתי את מה שהוא מספר על עצמו כאן. תודה שהבאת אותו לידיעתי. חבל רק שהאתר שלו מותאם לנטסקייפ או משהו.

טוב, ידעתי מזמן על הטריק של לחבר כליבה (C clamp) להדסטוק בתור תרופה נגד דד ספוט, אבל לפי מה שקראתי, זאת תוספת משקל שהרבה פעמים יוצרת נק-דייב. בגלל זה חשבתי על האפשרות של משקולת מתכת בתוך הצוואר, אולי בדיוק מתחת לדד ספוט (שזאת נקודה שהיא antinode של הרזוננס בצוואר, ולכן שורש הבעיה), ואז התוספת למומנט של הנק-דייב תהיה הרבה יותר קטנה. חשבתי גם על פתרונות לא סטטיים: אולי מנגנון של משקולת מחוברת בקפיצים בתוך צילינדר קטן, קבור במיקום אסטרטגי בתוך הצוואר (נדמה לי שבמסוקים יש קונץ כזה), או אולי קפסולה מלאה בחציה בנוזל. הרעיון הוא לשנות את תדירויות הרזוננס של הצוואר, כך שלא יהיה אף רזוננס עם antinode בדיוק מתחת לנקודה שבה לחיצה על המיתר מייצרת את אותה התדירות. אח, אילו רק היו לי כמה עשרות צווארים, סדנת עבודה, והרבה זמן פנוי ...

לא הכרתי, תודה! דווקא לפני כמה חודשים חיפשתי ספרות מדעית בנושא, ומצאתי מעט מאד. איכשהו פספסתי את המחקר הזה. מרפרוף קצר, המאמר נראה לי דסקריפטיבי, כלומר מתאר ומכמת את התופעה של הדד ספוט. זה כמובן חשוב, אבל הצעד הבא צריך להיות הבנה של היווצרות התופעה (מודל פיזיקלי שמאפשר חיזוי סביר של מיקום וחומרת הדד ספוט, בהינתן המידות, החומרים וכו' של הבס), והצעד שאחריו (אינשאללה) יהיה שימוש בהבנה הזאת כדי לתכנן בס עם מינימום דד ספוטס. אני מפנטז על זה שיגלו, נניח, שאם שותלים שתי גולות מתכת בנקודות קריטיות בתוך הצוואר, הרזוננסים של הצוואר ישתנו ככה שהבעיה תיעלם.

הבסיסט ב"רחוב סומסום" זה מיקי שביב, בוודאות. במשך שנים רק חשדתי בזה, אבל כשקצת הכרנו שאלתי אותו והוא אישר.

גם לי בס סטייל סטיינברגר נראה כמו קטסטרופה ארגונומית. מה, כל המשקל של יד ימין נח על האגודל? ובחזרה לנושא המקורי של הפתיל - לא ברור לי איך תעשיית כלי הנגינה עדיין לא פתרה את בעיית הדד ספוטס. הרי יש בסים "רגילים" בלי אף דד ספוט (כמעט), אז איך זה שעם הטכנולוגיה והידע של היום לא מבינים מה בדיוק מבדיל אותם מבסים אחרים? עם כל הכבוד לג'ין פילדס (הבחור שתכנן את ההדלס מתחילת הדיון), במקום להטיל את הפרויקט הזה על מוזיקאי חסר רקע מדעי לפני יותר מארבעים שנה, צריך לקחת היום צוות של כמה פיזיקאים ומהנדסים, ולתת להם לתקוף את האם-אמא של חמישים גיטרות בס עם מכשירי CT / משוואות דיפרנציאליות / סימולציות ממוחשבות / לייזרים / רשתות נוירונים / צנטריפוגות / מאיצי חלקיקים / ווטאבר, עד שהם מפצחים את הבעיה.

הנה סטיינברגר מקורית בפעולה. @barKer - ככה שלך נשמעה?

ה-BBC הפיקו לפני שנה-שנתיים מיני סידרה תיעודית בשם Guitar, Drum and Bass, עם פרק בן שעה שמוקדש לכל אחד מהכלים. את הפרק על הבס מגישה טינה ויימות' (הבסיסטית של טוקינג הדז). הוא לא חידש לי הרבה אבל הוא עשוי היטב, ויש ראיונות נחמדים עם קרול קיי, בוטסי קולינס, הרבי פלאוורס, ג'ק סטרטון (מ-vulfpeck), ועוד רבים וטובים. הסרטון משום מה לא זמין בעמוד שלו באתר של ה-BBC, אבל אפשר לראות אותו כאן.

אין לי מושג, אבל יש לי הרגשה שאני הולך ללמוד משהו חדש. שוט, אילן. ובהמשך להודעה האחרונה שלך - עלה בדעתי לבדוק עד כמה הגיטרה בס הזאת היא השקעה פיננסית טובה. ובכן, ע"פ הקטלוג של פנדר מאפריל 1961, ג'ז בס סנברסט עלתה אז 279.50 דולר. בהנחה שהמוכר מריוורב יקבל את ה-47,670 דולר שהוא מבקש, השווי של הגיטרה עלה פי 170. אבל היתה כמובן אינפלציה, שלפי המחשבון הזה הסתכמה בפקטור של 8.67, כלומר ריאלית השווי של הגיטרה עלה "רק" פי 20. איך המספרים האלה לעומת השקעות אלטרנטיביות? לפי המחשבון הזה, מדד הדאו ג'ונס (ללא דיווידנדים) עלה נומינלית מאז אפריל 1961 ב-4,024%, שזה אומר פי 41; אבל אם משקיעים חזרה במדד את הדיווידנדים שהמניות חילקו לאורך השנים, אז מדובר בעלייה נומינלית של פי 301 (!). אז עם כל הכבוד לג'ז בס וינטג' - ויש כבוד - לא מדובר בהשקעה פיננסית מוצלחת במיוחד. ואיך הלס פול בתור השקעה? יותר טוב. לפי הקטלוג הזה, ב-1959 לס פול סנברסט עלתה 265 דולר. אם היא עולה היום 500,000 דולר (בזכות מצב מושלם ופליים יפה), אז השווי שלה עלה נומינלית פי 1,887, וריאלית פי 189. השקעה בדאו ג'ונס עם השקעה חוזרת של דיבידנדים עלתה נומינלית מאז 1959 פי 357, כלומר הלס פול הנ"ל עדיפה בהרבה. גם לס פול 59 פחות מוצלחת (ששווה "רק" 250,000 דולר) עדיין מכה את הדאו ג'ונס. _____________________ הכותב אינו כלכלן, טל"ח, YMMV, וגו'

תמורת $47,670.12 תוכלו לקבל את הדבר האמיתי: https://reverb.com/item/34678944-1961-fender-jazz-bass-stack-knob-in-sunburst-with-original-hardshell-case

גם אני לא הכרתי אותה, תודה @Sunny. הנה ראיון קצר אתה:

התגלגלתי היום לסיפור המעניין הזה: בשנת 1975 חברת פנדר הטילה על עובד שלה בשם ג'ין פילדס משימה - לחקור ולנסות לפתור את תופעת ה"דד ספוט" בצווארים של הבסים שלה. למי שלא מכיר, דד ספוט זו בעיה נפוצה יחסית, שבה הצלילים במיתר סול בסביבות השריג החמישי סובלים מססטיין קצר, כלומר גוועים מהר (היא נובעת מהאינטראקציה הפיזיקלית בין תנודות המיתר לתדירות התהודה של הצוואר עצמו). פילדס ניסה כל מיני טריקים (למשל טראס רוד כפול, הוספת משקולת להדסטוק, וצוואר עשוי אלומיניום), ובשלב מסוים גילה שככל שהוא מנסר עוד חתיכה מקצה ההדסטוק, הדד ספוט מתמקם גבוה יותר בצוואר. כשמורידים את ההדסטוק כמעט לגמרי, הדד ספוט מגיע לשריג 14 וכבר כמעט לא מהווה בעיה (מי שמנגן הרבה בסביבות שריג 14, יש לו אכן בעיות חמורות יותר). כדי לוותר על ההדסטוק צריך למקם את הטיונרים בקצה השני של המיתרים, והתוצאה של המחקר היה אב הטיפוס הבא: למרות שאב הטיפוס עבד יפה בניסויים בשטח, מחלקת השיווק של פנדר חשבה שהעיצוב שלו רדיקלי מדי, והדגם לא יוצר מסחרית. פילדס קיבל את אב הטיפוס אליו הביתה (פרס ניחומים?). שנים בודדות לאחר מכן פרצו לבמה הבסים חסרי הראש של סטיינברגר. עד היום רואים לא מעט בסים חסרי ראש, למשל ה-Laurus הזאת של יקיר הפורום, פדריקו מלמן: אני לא חושב שאי פעם ניגנתי על בס חסרת ראש, ולכן סקרן לדעת: באמת אין להן דד ספוט? בשנים האחרונות פיתחתי אלרגיה לבעיה הזאת, אז אולי הדלס זה הכיוון שאני צריך ללכת בו.

תודה גם לך, חממי. התחלתי לעבוד על הכרך השני של הספר, צפוי להיות מוכן תוך כמה חודשים. מזל שאין כרך שלישי. אשמח אם חברי הפורום ישתפו את הלינק (https://yuvalnov.org/bottesini) בפייסבוק ובערוצים אחרים.