yosiwin פורסם ספטמבר 25, 2011 פורסם ספטמבר 25, 2011 שלום לכולם מחיפוש לא ממש מעמיק ביוטיוב שמתי לב שהסרטונים בכיכובה קשורים בקאוורים של החיפושיות. אני בהחלט מבין למה אבל אין לה שימוש אחר? מדובר ב- ONE TRICK PONNY ? ברורה לי המשמעות ההיסטורית, פול מקרטני, הצליל הייחודי וכו' אבל בכול זאת... אגב - מנגנים בה רק באמצעות מפרט? אשמח להרחבות בנושא תודה יוסי ו.
Duba פורסם ספטמבר 25, 2011 פורסם ספטמבר 25, 2011 פול מקארטני הוא זה שהביא את הבס הזו לתודעת הכלל אז מן הסתם כשחושבים על הופנר, חושבים על הביטלס. הבס הזו מצויינת גם לרגאי. אסטון "פאמילי מאן", הבסיסט של הוויילרס ואולי הבסיסט הכי מפורסם ברגאי, ניגן על הופנר בשנותיו המוקדמות עם הUpsetters, לפני שעבר לפנדר. גם לרובי שייקספיר (Sly & Robbie) יש הופנר בארסנל וכן, אפשר לנגן עליה גם עם אצבעות
lukatch פורסם ספטמבר 25, 2011 פורסם ספטמבר 25, 2011 בגדול מדובר בצעצוע. בס שבנוי רע מאוד, באלאנס מזעזע (נק-דייב), צוואר שדורש ריסט (פירוק והדבקה מחדש בזווית הנכונה) כל 5-10 שנים, סריגים שממוקמים לא מדויק וגורמים לזיופים (זאת הסיבה שבשנות ההופנר הראשונות שלו מקרטני לא ניגן גבוה על הצוואר, ורק עם המעבר לריקנבקר הוא התחיל לנגן בגבוהים). ומיתרים קרובים מדי, שמקשים על נגינה באצבעות, ולכן היא בעיקר מתאימה למפרט. מקרטני, למזלו הגדול, נפל במקרה על אחת ממש ממש ממש טובה. אני יודע כי החזקתי אותה ביד. הוא סיפר לי והטכנאי שלו סיפר לי אותו דבר, שהרבה שנים הם מחפשים גיבוי לבס הזאת, הם קנו כבר עשרות, ישנות וחדשות ובינוניות וריאישיו, והופנר ניסו לבנות לו כמה רפליקות, ואף אחת לא התקרבה להופנר 63' שלו. ככה יצא במקרה. לכן הוא מנגן עליה עד היום כל הזמן, כי אין לה תחליף. הן באמת וואן טריק פוני. הסאונד השמיש הוא פיקאפ צוואר לבד, וזה נשמע מיד כמו, כמה לא מפתיע, הביטלס, ומושך אותך לנגן ליינים ביטלסיים. בגלל הצורה הייחודית שלה המזוהה מיד, ההופנר גם משדרת אמירה ברורה - "אני מעריץ של הביטלס" - ולא כולם אוהבים להעביר מסר כזה. לכן רוב הקונים העיקריים של ההופנר קנו אותה בשביל לנגן ביטלס עם הדיסק ולהישמע כמו מקרטני. היא נחמדה בתור גימיק או בתור בס שלישית או רביעית, אבל קודם תדאג שתהיה לך פנדר טובה או שתיים, שלא לומר - ריקנבקר, ואז יש לך שתי ציפורים במכה אחת - גם כלי נפלא וגם כזה שהיה למקרטני...
tomersg פורסם ספטמבר 25, 2011 פורסם ספטמבר 25, 2011 כן רובי שייקספיר קיבל את ההופנר שלו מתנה מאסטון פאמילי מאן. ויש את כריס ווד מ Medeski Martin & Wood שמרבה להשתמש בהופנר. ויש את הבחור הזה, רלף גאוק שמנגן יפה על הופנר פרטלס. וכמובן ביטליקה!
tomersg פורסם ספטמבר 25, 2011 פורסם ספטמבר 25, 2011 איזה מאגניבים.. אחת הבעיות בהופנר זה הקונטרול פלייט המצחיק שכולל כמה כפתורים מיותרים ואין כפתור טון בכלל. שיניתי את החיווט שם, וכעת אחד המתגים סוגר את הטון. וניטרלתי את שאר המתגים. עכשיו יש שני ווליומים ומתג טון. ביחד עם מיתרי פלאטס דקים ויעודיים להופנר של טומסטיק. אפשר להגיע לשילוב יפה של סאונד גם משני הפיקאפים. לפעמים זה ממש נשמע כמו קונטרבס קטן. זו בטח לא בס לסלאפים או Pאנק רוצח, אבל היא די מהנה בדרכה שלה. כמובן שבשביל קאברים לביטלס זה הדבר. אצלי בסה"כ מדובר בהופנר אייקון סינית, של 300$ אבל בס בהחלט חמודה. כתבתי עליה ביקורת - אבל לפני שיפצור הקונטרול פלייט. http://www.act.co.il/index.php?action=review&status=view_rev&rev_id=299 כמו כן יש את סדרת הקונטמפוררי שהיא גם סינית אבל עם חלקים גרמניים ובאופן יחודי להופנר, גם כוללת סוליד בר כמו בגיטרה רבע נפח - יש בתוכה חתיכת עץ. אמור להיות יותר ססטיין ופחות סאונד אקוסטי. לא יצא לי לנסות אבל אומרים שהן נחמדות מאוד. כמובן שיש את ההופנר הגרמניות המקוריות שחדשות עולות למעלה מ 2000$ ומשומשות שלך תדע מי מה מו, לדעתי זה לא מוצדק בעליל. אבל מי שיכול ורוצה, שיהיה לו לבריאות..
lukatch פורסם ספטמבר 25, 2011 פורסם ספטמבר 25, 2011 תומר, האייקון הסיניות לא דומות בכלום למקור, לא בפיל ולא בסאונד. הבס הראשונה שלי (לפני 36 שנה) הייתה הופנר 500/1, ומאז היו לי כמה וכמה הופנרים. האייקון דומות להן חיצונית מרחוק, ובזה נגמר הדימיון. ואגב המעגל הייחודי שלהן, שנקרא flip-action, אני דווקא מחבב אותו. יש כפתור ווליום לכל פיקאפ, שזה הגיוני, וסוויץ' און/אוף לכל פיקאפ, שגם זה הגיוני (חוץ מזה שמה שכתוב זה ההיפך ממה שקורה: "בס און" הוא למעשה "טרבל אוף", ו"טרבל און" הוא למעשה "בס אוף", ולכן במצב ששניהם "און", הבס דווקא במיוט...). ובמקום נוב טון יש סוויץ' "סולו/ריתם", שזה בעצם "טון פתוח/טון חצי סגור", וגם זה מאוד הגיוני ונוח בעיני. זה כמו preset לטון. אצל מקרטני הבס מקובע במצב של פיקאפ צוואר בלבד, ו"סולו" (כלומר טון פתוח). הטכנאים גילגלו פיסות של גאפר טייפ שחור ודחפו אותן לחריץ בסוויץ' כדי לקבע אותו למקום. פטנט גאוני שאם תהיה לי פעם עוד הופנר, אני איישם אותו. שמחתי לראות שאצלו הוא מקובע בדיוק באותו מצב סוויצ'ים שגם אני אהבתי. אגב, הבס של מקרטני כבר לא מזייף כמו פעם, וכבר אפשר לנגן בגבוהים. לפני איזה 15 שנה הוא שם אותו אצל מנדולין בראדרס והם פשוט החליפו את כל הפרטבורד, והתקינו סריגים חדשים - הפעם במקומות הנכונים... את הטיונרים המעפנים השאירו, למרבה הצער. לחברת הביטוח שמבטחת את הבס הזה היו שני תנאים לחידוש פוליסת המיליונים: שמקרטני יפסיק עם ההרגל לזרוק אותה מעבר לבמה לידיים של הטכנאי שלו (למרות שהטכנאי מעולם לא פיספס אותה), ושהיא תיכנס למנדולין בראדרס לאוברול כללי ותחזוקה מדוקדקת. היא גם עברה ריפיניש לפחות פעמיים - את זה אני יודע אחרי שהיו לי שתי הזדמנויות לבחון אותה מקרוב באופן אישי. הבעיה היא ששאר ההופנרים בעולם אינן זוכות לטיפול כל כך מסור.
yosiwin פורסם ספטמבר 25, 2011 מחבר פורסם ספטמבר 25, 2011 אני מסיר את הכובע בפני חבורת הידענים המופלאה. תודה רבה על פיסות ההיסטוריה המעניינות והניסיון האישי. יש עוד כמה חקיינים חוץ מ- JAY TURSER , מצאתי גם חברה בשם Rogue מצ"ב סירטון של איזה בחור שקנה חיקוי שכזה. http://www.youtube.com/watch?v=MZCaX5vM1U0 שנה טובה יוסי ו.
tomersg פורסם ספטמבר 25, 2011 פורסם ספטמבר 25, 2011 אוף איך אני שונא את הוידאוים האלה עם הילדים האמריקקים שחופרים שעה על ציוד. תנגן וסתום תפה וזהו, סאממו.. בקיצור אילן יש הבדל גדול בין כמה אלפי דולרים ל350$ דווקא יש הרבה שטענים שהבדל לא כזה גדול. בסה"כ כשפול קנה את ההופנר שלו, היא הייתה גיטרה זולה. הרבה יותר מפנדר. גם את הסיפור על האחת והיחדה שהוא מצא במקרה, אני לא ממש קונה.. אתה יודע. יש הרבה מיסטיקה, וודו ומגיה שחורה בדברים האלה אצל כל מיני מוזיקאים מהסיקסטיז והסבנטיז עם כל מיני חומרים שעישנו ובלעו. כמו הלס פול מספיינל טאפ.. יצא לי גם לנגן על כל מיני הופנרים מקוריות בעבר. זכורה לי במיוחד אחד שנתנו לי פעם לטפל בה - זמר שניגנתי איתו, מצא כזו מקורית משנות ה 60, של הגיס או הדוד, עטופה בשמיכה בבוידעם. הייתה במצב חדש חוץ ממיתרים רקובים כבר. קצת ניקיון ומיתרים חדשים (לא היה לי פלאטס אז..) והיא הייתה סבבה. אבל זה לא איזה גיטרות בס פאר היצירה או כינורות של סטרדיווריוס. אני ממש ממליץ לשמוע הופנר, לא משנה איזה, עם פלאטס וטון סגור לגמרי.
Duba פורסם ספטמבר 25, 2011 פורסם ספטמבר 25, 2011 אוף איך אני שונא את הוידאוים האלה עם הילדים האמריקקים שחופרים שעה על ציוד. תנגן וסתום תפה וזהו, סאממו.. תיארת עכשיו בערך 95% ממשתמשי הטוקבס
Buri פורסם ספטמבר 25, 2011 פורסם ספטמבר 25, 2011 תיארת עכשיו בערך 95% ממשתמשי הטוקבס וחלק לא קטן מ-ibass
lukatch פורסם ספטמבר 25, 2011 פורסם ספטמבר 25, 2011 תומר, היות שיצא לי לבחון מקרוב את ה-הופנר, ולדבר עליה עם אדם שקצת מבין (הוא היה הבסיסט של הביטלס, אתה יודע), אני נוטה לחשוב שהיא באמת אחת ויחידה. כשמחברים אותה למגבר ואתה שומע איזה צליל יוצא, באמת נופלת לך הלסת מהתדהמה. יש בה משהו מהפנט. עגול וחם ומושלם, אין מילה אחרת לתאר את הצליל שהיא מוציאה. השווינו אותה מול ריאישיו שהופנר נתנו לו, מס' סידורי 00001 (זה כשלעצמו די מגניב, לא?), והופנר באמת השקיעו בבס שהם נותנים למקרטני, ואין מה להשוות ל-63'. הוא אמר לי שלדעתו היא השביחה עם השנים, כמו כינורות טובים, והיום היא יותר טובה ממה שהייתה כחדשה. אני חושב שאי אפשר לדעת, כי היום הוא מחבר אותה למגברים הרבה יותר טובים מהווקס המעפן שהיה לו אז, אז מה הבסיס להשוואה? זיכרון צליל מלפני 50 שנה? ומלבד זאת היא מדויקת היום יותר ממה שהייתה כחדשה, כאמור, עם פרטבורד חדש וסריגים חדשים, וטכנאי שממקם את הגשר מחדש לפני כל הופעה. אבל מלבד זה היא לא דורשת יותר מדי תחזוקה. הדרך שלו להתמודד עם הנק-דייב היא פשוטה וחכמה: לחלק האחורי מחוברים מאחור שני משדרים אלחוטיים די כבדים. אז היא יושבת על חגורה די מאוזן. וגם את זה, אני מציין בגאווה, היה לי העונג לבחון אישית.
lukatch פורסם ספטמבר 25, 2011 פורסם ספטמבר 25, 2011 האירוע לא צולם, אבל בחדר החזרות ליד לונדון היו מקרטני, העוזר האישי שלו שאת שמו שכחתי, היח"צנית רונית ארבל, דני קושמרו, ואני. אז זה נמצא בזיכרון של כולנו. יש לנו תמונה ביחד אבל לא בתוך חדר החזרות עם הגיטרות. וכשהחזקתי אותה ביד, תאמין לי שצילום או לא צילום היה הדבר האחרון שעיניין אותי באותו רגע. אבל יש את זה, שצולם בדיוק היום לפני שנתיים בפארק הירקון - כאן לא החזקתי אותה אבל לפחות הייתה מצלמה:
Buri פורסם ספטמבר 25, 2011 פורסם ספטמבר 25, 2011 ניראה תענוג, וניראה לי שהטכנאי לא הבין מאיפה אתה יודע כלכך הרבה דברים
TzvikMister פורסם ספטמבר 25, 2011 פורסם ספטמבר 25, 2011 בהחלט הפתעת אותו בכמות האינפורמציה! סחתיין, נראה לי שאם אני הייתי עומד מול גיטרות כאלו הייתי מחרבן במכנסיים
tomersg פורסם ספטמבר 25, 2011 פורסם ספטמבר 25, 2011 שמע..יש מצב שהוא תפס חתיכה שווה במיוחד. מקרטני ידוע כבחור רומנטי.. מצד שני מקרטני תמיד הצהיר על עצמו כאיש לא טכני שכל מה שהוא יודע על המיתרים שלו זה שהם ארוכים ומבהיקים. ושהוא קנה את ההופנר גם בגלל שהייתה זולה וגם לא נראתה מגוחך כשהוא ניגן שמאלי. שלא כמו ה Höfner President 500/5 של סטו סטאקליף, קודמו בתפקיד הבסיסט של הביטלס. שזו בס חצי נפח שנראית מגוחך הפוך. הייתה גם את הקאוורן ביטל בס ששהייתה לו בשנים הראשונות והוא חזר אליה באיזה שלב, עד שנגנבה. מסכים שההופנר הכינורית היא לא הבס שבנויה בצורה הכי סולידית שיש. היא די עדינה וקטנה. לא כמו פנדר או ריקנבקר למשל. יש כאלה שטוענים שהיא יוצרה בכלל כסוג של חיקוי לגיבסון eb1 שגם היתה בצורה של כינור. מקרטני ראה בסיסט מנגן על כזו, של אחד הגיבורים של ילדותם, ורצה גם משהו דומה. אני רק מנסה להעביר פה נקודה שזו דווקא בס די סבבה שאפשר להשתמש בה לעוד כל דברים חוץ one trick pony לנגינת ביטלס וזהו. אפשר לנגן גם בלוז, רגאיי וג'אז, והצליל בול שם לכל סוגי הסיקסטיז באשר הם. שזה בעצם מה שפותח השירשור שאל.
lukatch פורסם ספטמבר 26, 2011 פורסם ספטמבר 26, 2011 קודם כל, היסטורית, גיבסון ייצרו בס בצורת "כינור" (בעצם קונטרבס מוקטן) כמה שנים לפני הופנר, לכן אין ספק שהחבר'ה של קארל הופנר העתיקו את הרעיון. וזאת נקודה לזכות ההופנר - היא איומה, אבל הגיבסון EB1 אפילו עוד יותר איומה... כלומר, היא בנויה יותר טוב, אבל נשמעת זוועה קדורנית. לעומת ההופנר שמתוכננת ובנויה חרא אבל נשמעת מצוין בצליל היחיד שהיא יודעת לעשות טוב. דבר שני, האגדה על מקרטני שלא מבין כלום בעניינים טכניים, נולדה כשהוא נשאל באיזה ראיון באיזה מיתרים הוא משתמש והוא ענה The long shiny kind, תשובה שפורשה כ"עזוב אותי באמאש'ך, הדברים האלה לא מעניינים אותי בשיט". ועכשיו אני רוצה להפריך לגמרי את האגדה הזאת. קודם כל, התשובה של מקרטני ניתנת לפירוש בעוד אופן. לדעתי הוא רצה לומר שהוא משתמש במיתרי לונג-סקייל (למרות שהבס קצר) מהסוג המבריק - כלומר פלאטוואונד. זאת תשובה מצוינת בלי לעשות פרסום חינם לחברה כלשהי (אגב, זה לה-בלה... תסתכלו בווידאו ששמתי ותראו שחוט הקטיפה הוא ירוק כהה). מקרטני, בהיותו מקרטני, תמיד נשאל על עניינים ברומו של עולם, כלומר בפעם המיליון האם הוא מתגעגע ללנון ולביטלס, או שאלות על חייו האישיים. אבל תמיד "לא נעים" לשאול אותו שאלות טכניות. אבל אני כן ניסיתי, ושאלתי אותו על ההופנר שהוא ניגן שעה לפני הראיון, אם היא אכן ה-63' האמיתית. ובמקום להגיד כן או לא, נדלקו לו העיניים כמו ילד ששואלים אותו על קונסולת המשחקים החדשה שלו, והוא אמר, בוא, ולקח אותי לתוך חדר החזרות, ישר לסטנדים שעליהם עמדו הגיטרות שלו. הוא יותר מאשר שמח לדבר על עניינים טכניים, ונראה שהוא ממש רצה שמישהו כבר יבקש ממנו להראות את הצעצועים ולדבר איתו על משהו אחר שאיננו מה-היה-בביטלס או משפטי הגירושים שלו. התברר לי - להתפעתי ולשמחתי - שמקרטני בהחלט מבין בעניינים הטכניים הקשורים לבס. חבל שלא הזמנתי אותו להצטרף לאחד הפורומים באינטרנט... גם הטכנאי שלו, קית סמית, אישר שמקרטני יודע בדיוק מה הוא רוצה ומה הוא אוהב. בשבילי זה היה הדובדבן על הקצפת, אחרי שגיליתי שגיבור ילדותי הוא גם איש נחמד ומקסים באופן יוצא דופן, לגלות גם שיש לנו שפה משותפת בעניינים האלה. באיזשהו שלב, אחרי איזה רבע שעה, נכנס לחדר העוזר האישי שלו ואמר שצריכים להמשיך בחזרה. אני די בטוח שזה חלק מהתפקיד שלו, להוציא את מקרטני באלגנטיות משיחות ארוכות מדי. אבל מקרטני ניפנף ביד ואמר לו, זה בסדר, שיחכו, תביא לי ארוחת בוקר ותן לנו להמשיך. ובזה הוא סימן לו שהשיחה היא דווקא נעימה לו ואין לו רצון לסלק אותנו. ואחר כך הוא אכל איתנו ארוחת בוקר (בייגל חיטה מלאה עם חומוס, אם אתם מתעניינים. האיש אוהב חומוס) והוא הראה לנו עוד גיטרות. אין ספק שזאת הייתה אחת החוויות הכי משמעותיות בחיים שלי, חלום בלתי מושג לכאורה שהפך למציאות.
Duba פורסם ספטמבר 26, 2011 פורסם ספטמבר 26, 2011 אחלה סיפור אילן. נראה לי שזה די ברור שפול ושאר הביטלס הם אנשים שהבינו טוב בעניינים טכניים וציוד. אחרת הם (וג'ורג מרטין) לא היו עושים כל כך הרבה ניסויים עם כל ציוד אפשרי בהקלטות. ולמי שעדיין יש ספק, שיצפה ב"Chaos & Creation at Abbey Road" ויראה עד כמה מקארטני "לא מבין" בעניינים טכניים
yosiwin פורסם ספטמבר 26, 2011 מחבר פורסם ספטמבר 26, 2011 שוב תודה בעונג רב קראתי. אילן - תודה על השיתוף שנה טובה לכולם
tomersg פורסם ספטמבר 26, 2011 פורסם ספטמבר 26, 2011 טוב, ישבת עם מקרטני הסגן של אלוהים על חומוס ודיברת איתו על גיטרות.. מה צריך יותר יותר מזה בחיים? חחח
lukatch פורסם ספטמבר 26, 2011 פורסם ספטמבר 26, 2011 רק שתבין, זה לא סתם לשבת עם מקרטני על חומוס (רק הוא אכל). הנה קצת רקע. התחלתי לנגן בס בשנת 1975 - עולם בלי אינטרנט, בלי טלוויזיה בכבלים (רק ערוץ 1 בשחור לבן), בלי שום יכולת לדעת מה קורה בחוץ. כלומר, ידעתי שיש פנדר וגיבסון, וזהו בערך. היינו קונים כל חודש גיליון של איזה עיתון פופ בגרמנית, כמובן שלא הבנו מילה אבל היו תמונות צבעוניות של כל מיני להקות ויכולת לראות גיטרות, אז קנינו. בגרמנית! קנו לי הופנר 500/1 (ב-500 לירות, שהן 5 אגורות של היום... אינפלציה זה דבר יפה) ושנאתי אותה בכל ליבי. מה זה הצורה המבאסת הזאת? עד שיום אחד ראיתי בסטימצקי ספר על הביטלס ועל העטיפה היה צילום מההופעה אצל אד סאליבן, ומקרטני עם הופנר מעפנה בצורת כינור, כמו שלי... לא יכולתי להאמין, נכנסתי פנימה ודיפדפתי, ברוב הצילומים הוא עם הופנר כזאת, הייתי בן 14 והרגשתי כאילו פגע בי ברק. מאז אותו יום חלמתי לראות את ההופנר ההיא. לכן תנסה להבין מה הרגשתי כשמקרטני הושיט לי אותה ואמר, קח, תחזיק.
yosiwin פורסם ספטמבר 26, 2011 מחבר פורסם ספטמבר 26, 2011 ממש לא יאומן. אין יותר סגירת מעגל מזה. סיפרת לפול ? נראה לי תפור עליו.
lukatch פורסם ספטמבר 26, 2011 פורסם ספטמבר 26, 2011 לא הטרדתי אותו באוטוביוגרפיה שלי. אבל את הספר ההוא שקניתי בגיל 14 יש לי עד היום.
False-ind פורסם ספטמבר 26, 2011 פורסם ספטמבר 26, 2011 אני ממש אהבתי את הכתבה. נדיר שמי שמגיע לאנשים כמו מקרתני בארץ ממש מבין במה שהוא מדבר שאפו.
baas פורסם ספטמבר 28, 2011 פורסם ספטמבר 28, 2011 אחלה סיפור! ממש כיף להיות אתה! אולי תשלח לפול איזה מייל או משהו, ונזמין אותו להתארח כאן בפורום? (לא זו לא בדיחה! אמרת שהוא איש נחמד, לא?)
Arnon_Palty פורסם אוקטובר 8, 2011 פורסם אוקטובר 8, 2011 צפיתי בהתרגשות בראיון של אילן עם מקרטני, יש אותו גם ביוטיוב, בדיוק כמה שבועות לאחר שזכיתי לראות את מקרטני בפארק הירקון- ההופעה הטובה ביותר שראיתי בחיי. שאפו!
RT פורסם אוקטובר 8, 2011 פורסם אוקטובר 8, 2011 ברוך הבא ארנון! גם החוויה שלי מאותה הופעה היא כזו והיא מתחרה בכבוד בפעם האחרת שהייתי בהופעה של מקרטני - 1989 במדיסון סקוואר גארדן בניו יורק. אז - בתחילת סיבוב עולמי שלו אחרי תקופה ארוכה שלא הופיע - פעם ראשונה שהגיע לארה"ב אחרי סיבוב Wings Over America ב 1976-7. מאחורי הקלידים לינדה ז"ל. מקרטני ניגן על ההופנר וחלק מהשירים על WAL 5, וכמובן גיטרה ופסנתר. כרטיס עלה $26 בקופות 5 דק' לפני ההופעה.
lukatch פורסם אוקטובר 8, 2011 פורסם אוקטובר 8, 2011 בהופעה בארץ הכי התרגשתי דווקא מהחלק של שנות ה-70, של Wings. זה הטיס אותי לגיל שבו התחלתי לנגן ואלה היו השירים ברדיו. חבל שהוא לא הביא את הריקנבקר להשלמת החוויה...
GibsonLP פורסם אוקטובר 8, 2011 פורסם אוקטובר 8, 2011 רונן - מגניב, גם אני הייתי בהופעה שלו בMSG אבל "כמה" שנים אחרי זה - 30 בספטמבר 2005. קנינו כרטיסים יומיים לפני כשהמחירים התחילו לרדת, ישבנו בכסאות שעל הרצפה 10 מטר מהבמה, היה מדהים (לדעתי טוב יותר מההופעה בישראל אם כי בהופעה בארץ התרגשתי יותר).
RT פורסם אוקטובר 8, 2011 פורסם אוקטובר 8, 2011 ההופעה שם היתה טריפ הזוי, ולא היה צריך לקחת כלום... הייתי בן 22 גרתי במנהטן ועבדתי ב moving. לא זוכר איך פתאום בתוך כל האינטנסיביות של העבודה גיליתי שהוא מגיע ל 3 הופעות במדיסון - פתיחה לסיבוב בכל ארה"ב. הלכתי להופעה לבד. הגעתי לקופות לפני ההופעה, עמדתי בתור ופשוט קניתי כרטיס - מה שהיה. האווירה מחוץ לאולם היתה מדהימה. המוני אנשים משולהבים, המון דוכני מזכרות, פוסטרים ענקיים של פול על כל קיר... האושר החל להציף אותי. נכנסתי לאולם וזה היה כמו להיכנס למציאות אחרת. במקום ללכת לשבת במקום שלי הסתובבתי במעברים מתקשה להאמין שאני בתוך זה, ככה נשארתי רוב הזמן. ראיתי מולי את פול מקרטני מנגן ושר, אפילו היעדרות הריקנבקר לא הצליחה להרוס כלום. קשה לתאר את ההרגשה. הקהל !! זה היה 20 שנה אחרי שהביטלס התפרקו. להופעה בפארק הירקון כבר הגעתי כאדם זקן שפיתח מעטה ציניות ונטייה תכופה ללכת לשירותים. יש לי מקל הליכה של פנדר... סתם. ברצינות, מקום אחר לגמרי, הרבה יותר מפוכח ושיפוטי, לא מתלהב וכבר ללא פוסטרים של פול על הקירות. ומה קרה... התחילה ההופעה ונהייתי בן 16 בשניה. אם הוא לא ימות בקרוב, או אני, תהיה עוד פעם אחת כזו.
Yarden_2Y פורסם אוקטובר 9, 2011 פורסם אוקטובר 9, 2011 ההופעה שם היתה טריפ הזוי, ולא היה צריך לקחת כלום... הייתי בן 22 גרתי במנהטן ועבדתי ב moving. לא זוכר איך פתאום בתוך כל האינטנסיביות של העבודה גיליתי שהוא מגיע ל 3 הופעות במדיסון - פתיחה לסיבוב בכל ארה"ב. הלכתי להופעה לבד. הגעתי לקופות לפני ההופעה, עמדתי בתור ופשוט קניתי כרטיס - מה שהיה. האווירה מחוץ לאולם היתה מדהימה. המוני אנשים משולהבים, המון דוכני מזכרות, פוסטרים ענקיים של פול על כל קיר... האושר החל להציף אותי. נכנסתי לאולם וזה היה כמו להיכנס למציאות אחרת. במקום ללכת לשבת במקום שלי הסתובבתי במעברים מתקשה להאמין שאני בתוך זה, ככה נשארתי רוב הזמן. ראיתי מולי את פול מקרטני מנגן ושר, אפילו היעדרות הריקנבקר לא הצליחה להרוס כלום. קשה לתאר את ההרגשה. הקהל !! זה היה 20 שנה אחרי שהביטלס התפרקו. להופעה בפארק הירקון כבר הגעתי כאדם זקן שפיתח מעטה ציניות ונטייה תכופה ללכת לשירותים. יש לי מקל הליכה של פנדר... סתם. ברצינות, מקום אחר לגמרי, הרבה יותר מפוכח ושיפוטי, לא מתלהב וכבר ללא פוסטרים של פול על הקירות. ומה קרה... התחילה ההופעה ונהייתי בן 16 בשניה. אם הוא לא ימות בקרוב, או אני, תהיה עוד פעם אחת כזו. גדול הלוואי ואני הייתי מצליח להנות מההופעה ההיא.נמחצתי שם ורוב ההופעה נאבקתי כדי לנשום...
Recommended Posts
ארכיון
הנושא הזה הועבר לארכיון והינו סגור לתגובות.